מבוא
במשך למעלה מ-15 שנה התבצע עינוי דין מתמשך על ידי בכירי משרד הביטחון אגף השיקום אשר פעלו בניגוד להוראות חוק הנכים, ההלכה הפסוקה, פסקי דין חלוטים של ועדת הערעורים, כמו פסקי דין בית המשפט המחוזי ותצהירים לבג"צ שהוגשו לביהמ"ש העליון.
1. לאחר גלגולים רבים ניתן בתאריך 26/6/2013 פס"ד בביהמ"ש המחוזי (לפי סעיף 34(א) לחוק הנכים) ע"ו 632273-12-12 (מסומן ת102') בו קובע הרכב מלפני אב"ד כבוד השופט ישעיהו שנלר, שופט דר' קובי ורדי, שופטת רות לבהר-שרון, בזו הלשון:
"...פסק דין
.1. יפה עשה המערער שקיבל את המלצת בית המשפט, כך יפה עשה המשיב באמצעות בא-כוחו, שחזר על ההצהרות שניתנו כבר בעבר.
משכך, מצופה מהמערער ככל שימצא זאת לנכון, לפעול בהתאם לדרך שצוינה, ולאחר שהוסר כל ספק, אם בכלל היה, בכל הקשור לטענה בעניין ההכרה זו או אחרת...".
בו חוזר וקובע קצין התגמולים (להלן: "המשיב") באמצעות בא-כוחו בעמוד 3 מול הספרה 17 בזו הלשון:
"...ב"כ המשיב:
על-מנת הסר ספק אין מחלוקת כי בעקבות החלטת כבוד השופט גרמן בע"נ 317/94, קצין התגמולים מכיר בכך שיש קשר בין תאונת הדרכים שעבר המערער בשנת 1974, ובין הפגיעה בשדה הראייה, כאשר הביטוי שיינתן לפגימה זו מסור לסמכותה של ועדה רפואית. בקשר לקשר הסיבתי אין מחלוקת, הוא היה נתון במחלוקת בהתחלה, אך לאחר פסק דינו של השופט גרמן, הדבר אינו שנוי במחלוקת...".
"... כפי שציינתי לפני כן, רשאי המערער לפנות לפי החוק, לרבות פניה לוועדה רפואית, לפי סעיף 37...". (הדגשות ג.ב.)
2. אין חולק כי קיימת הפרעה קונברסיבית, עליה מתלונן המערער, שהיא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית.
אין חולק כי, הפסיקה וההלכה קובעת באופן מפורש כי הכרעה בממצאים עובדתיים, לרבות אלה המושתתים על חוות-דעת רפואיות, נתונה לשיקולה הבלעדי של ועדת הערעורים.
(ראה פסיקת ביהמ"ש העליון ע"א 550/70 זלץ נגד קצין התגמולים).
לא זו אף זו, אין חולק כי, הפסיקה קובעת באופן מפורש העדפת חוות-דעת מומחה אחת על פני רעותה הינה קביעה עובדתית, הרי שמדובר בהכרעה עובדתית שאי אפשר לערער עליה לפני בימ"ש זה, כאמור בסעיף' 34(א) לחוק הנכים.
(ראה ע"א 2874/01 גדעון קצנל נגד קצין התגמולים לפי חוק הנכים).
ובנוסף, אין חולק, כשישנם חילוקי דעות בין הרופאים, תפקידה של ועדת הערעורים, אשר בין חבריה שני רופאים, הוא להחליט איזו דעה רפואית נראית לה נכונה. וזו הינה קביעה עובדתית מובהקת בשאלה רפואית.
(ראה פסיקת ביהמ"ש העליון ע"א 472/81 קצין תגמולים נגד אברג'יל).
מכאן אנו למדים, ואין חולק כי החלטת ועדת הערעורים בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן בפס"ד ע"נ 317/94 מתאריך 14/5/1995 הינו פסק-דין חלוט מחד, ומאידך "קביעה עובדתית" מובהקת הן בשאלה המשפטית כמו בשאלה הרפואית.
הקביעה העובדתית
3. ועדת הערעורים בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן אשר העדיפה בקביעתה (להלן: "הקביעה העובדתית") את חווה"ד של ד"ר אברם (נירוכירוג) כמו חווה"ד של ד"ר שיפר (נירוכירוג) מטעם המערער, על פני חוות הדעת הרפואיים מטעם קצין התגמולים (המשיב) (כמפורט בסעיפים ג'-ה' בעמוד 6, תחת הכותרת "ההכרעה", בפס"ד ע"נ 317/94 , אותם דחתה וקבעה כי אין חולק, שההפרעה בעיניים, שבאה לידי ביטוי בהגבלת שדה הראיה אצל המערער איננה כתוצאה אורגנית בעיניים אלא כתוצאה מהפגיעה שנפגע בראשו, פגיעה נוירולוגית.
ומסיימת ועדת הערעורים בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן בפס"ד, בהכרעת הדין וקובעת, דהיינו, "הקביעה העובדתית" בתאריך 14/5/1995, בפסק- דין ע"נ 317/94 בזו הלשון: "... המורם מהמוטעם והמקובץ הוא, שאנו מקבלים את הערעור וקובעים, ש"הגבלת שדה הראייה" בה לוקה המערער "הינה נכות נוספת" שנגרמה למערער בעטייה של תאונת הדרכים שעבר, תוך ועקב שירותו..." (להלן: "הקביעה העובדתית") - ראה עמוד 8 מול הספרה 4 בפס"ד החלוט ע"נ 317/94, (מסומן א'). (הדגשות שלי ג.ב).
הקביעה העובדתית המובהקת בשאלה רפואית
4. לגופו של עניין ועדת הערעורים בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן עיינה בחוות הדעת של ד"ר שיפר מתאריך 20/3/1992 (מסומן כט') אשר קבעה בחוות דעתה בזו הלשון:
"... לפי אשורים של שדה ראיה ממוחשב ממכון מור וגם של רופא עיניים פרופ' לוסיאן רגנבוגן ישנה הצרות טובולרית של שדה הראיה של 20 מעלות...".
וכמו כן ועדת הערעורים עיינה בתוצאות בדיקות עיניים של פרופסור רגנבוגן מתאריך 5/3/1992 (מסומן כח') וכן בדיקת ד"ר איילה פולק מומחה לעיניים מתאריך 19/2/92 (מסומן כח'), ובשדות הראייה הממוחשבים ממכון מור מתאריך 27/2/1992 (מסומן כח') וכמו כן במסמכים הרבים שבתיק הרפואי. וכמו כן עיינה בחוות הדעת של ד"ר ג.אברם מתאריך 8/1/1994, אשר קובע בחוות דעתו בזו הלשון:
"... נבדק על ידי מספר מומחים לעיניים אשר קבעו כולם שקיימת הפרעה בראיה המתבטאת בצמצום שדות ראיה, ההפרעה בראיה המתבטאת בצמצום שדות הראיה היא ממקור מוחי (המערער נחבל בראשו באזור העורפי שם נמצאים מרכזים הקליפתיים של הראייה במוח)...".
עובדה קיימת היא, כי לפי הבדיקות שבוצעו בעבר יש לו למבקש שדות ראייה מצומצמים בערך ל-20 מעלות.
5. הנתונים העולים מחוות הדעת מטעם המערער הם (ראה סעיף א' 1-2 תחת הכותרת "חוות דעת רפואיות" בעמוד 4-5 בפס"ד ע"נ 317/94 (מסומן א').
.1. חווה"ד של דר' אברם: נבדק על ידי מספר מומחים לעיניים אשר קבעו כולם שקיימת הפרעה בראיה המתבטאת בצמצום שדות ראיה, ההפרעה בראיה המתבטאת בצמצום שדות הראיה היא ממקור מוחי (המערער נחבל בראשו באזור העורפי שם נמצאים מרכזים הקליפתיים של הראייה במוח).
.2. חווה"ד הרפואית של ד"ר שיפר:
.(א) למערער היצרות טובולרית של שדה הראיה של 20 מעלות.
.(ה) ההפרעות הנ"ל בראיה מהוות נכות.
6. בנוסף ישנם בתיק הרפואי מסמכים רפואיים (כתוצאה מחבלה בראש) של אובדן טעם וריח בו נשלח המבקש לבדיקה אצל מומחה פרופ' י.שטיינר ביה"ח הדסה ירושלים עקב מצב לאחר זעזוע מוח. השאלה: אובדן חוש הריח והטעם, בו מציין המומחה בזו הלשון: "... אני מתרשם גם כי התחושה השטחית מופרעת אצלו (עצב מס' V) גם באזור הפנים העיניים והלשון...".
7. כמו כן קיים חוות דעת של ד"ר סגל מומחה א.א.ג המציין כי עקב חבלה בראש בעניין ירידה בשמיעה (מסומן כה') בזו הלשון: "... דיון: ... אשר נחבל בראשו חבלה בגולגולת .... ולפגיעה עצבית או ... בשמיעה (הדבקיות או נקיעת עצמות השמע לכן ניתן לקבל קשר של גרימה בין שרותו והפציעה לבין הנכות באוזניו...".
8. בנוסף, אין חולק, שההפרעה בעיניים, שבאה לידי ביטוי בהגבלת שדה הראיה אצל המערער איננה כתוצאה אורגנית בעיניים אלא כתוצאה מהפגיעה שנפגע בראשו.
9. לעניין זה, ראה קביעת חוות הדעת הפסיכיאטרית של מרכז הערכה שליד ביה"ח איכילוב (מסומן ח1') בתאריך 18/11/1999, המחזקת את "הקביעה העובדתית" של ועדת הערעורים בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן.
אשר קבעו חד משמעית במרכז הערכה בו ערכו מבחנים ובדיקות רב דיסיפלינריות בזו הלשון:
"...סיכום:
.1. ממצאי הערכה הרב מקצועית שעבר במרכזינו מלמדים על תסמונת קלינית מורכבת שניתן לייחסה ל"הפרעה שלאחר פגיעת ראש" (Post Concussion Syn.) עם תסמינים פוסט-טראומטיים (אך לא PTSD מלא).
וממשיך וקובע ד"ר לוציאן מוסקוביץ פסיכיאטר מומחה, כי מדובר במקרה של הפרעה קונברסיבית ללא תופעות של התחזות.
ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, היא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית. - (מסומן ח1') (הדגשה ג.ב).
10. בתאריך 12.12.1996 (מסומן ג') יצאה החלטה מבג"ץ 2332/96 בזו הלשון:
"... בהסתמך על הודעת המשיב הודיענו בא-כוח העותר כי הוא מוחק את העתירה. אנו נענים לבקשה ומוחקים את העתירה...".
וזה לשון ההודעה בשבועה של קצין התגמולים (המשיב) לבג"צ 2332/96 ) ראה סעיף 30 + 18 להודעה) מתאריך 12/12/1996 (. קביעת קצין התגמולים בהודעתו לבג"צ תואמת לחלוטין את, "הקביעה העובדתית" של ועדת הערעורים מתאריך 14/5/1995, (מסומן א'), בראשותו של כבוד השופט ג.גרמן בפסק-הדין ע"נ 317/94 ראה סעיף 30 להודעה בשבועה מטעם קצין התגמולים (המשיב) שזו לשונה:
"...החלטת ועדת הערעורים הינה חד משמעית: למערער הגבלת שדה ראייה. הגבלה זו הינה איבוד כושר. יש לראות איבוד כושר זה כפגימה נוספת מן הפגימות המרכיבות את נכותו של המערער..." (ראה הודעה בשבועה טעם המשיב לבג"צ ,2332/96 מסומן ד' + תצהיר בשבועה מסומן ה' + סעיף 30 להודעה בשבועה מטעם המשיב מסומן ש18').
כמו כן, ראה סעיף 18 להודעה בשבועה מטעם קצין התגמולים (המשיב) שזו לשונה: "...כי הוועדה הרפואית לא תדון בקשר הסיבתי שכן שאלה זו נדונה והוכרעה ע"י ועדת הערעורים בחיוב וכי הוועדה הרפואית תדון בדרגת הנכות אותה יש לקבוע בגין ההגבלה בשדה הראייה..." (ראה הודעה בשבועה טעם המשיב לבג"צ ,2332/96 + תצהיר בשבועה מסומן ה' + סעיף 18 להודעה בשבועה מסומן ש17').
11. ובנוסף, בתאריך 28/7/1999 הוזמן המערער לבדיקה על-ידי קצין התגמולים (המשיב), וזאת בעקבות החלטת השופט פורת מתאריך 30/3/1999, בו הופנה למרכז הערכה לצורך אבחנה מבדלת בין הפרעה קונברסיבית (עיוורון על רקע היסטרי) לבין התחזות, לאחר שנשללה האפשרות לנזק אורגני בעיניים. בו נדרשה אבחנה מבדלת בין הפרעה היסטרית קונברסיבית (Hysterical Blindness) לבין מצב של התחזות. - נקבע חד משמעית במרכז הערכה שליד ביה"ח איכילוב (מסומן ח1') בתאריך 18/11/1999, ע"י פסיכיאטר מומחה ד"ר לוציאן מוסקוביץ כי מדובר במקרה של הפרעה קונברסיבית ללא תופעות של התחזות.
ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, היא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית. - (הדגשה ג.ב).
12. לעניין זה ראה פס"ד ביהמ"ש המחוזי מלפני כבוד השופט ח.פורת, ע"א 2473/00 גרוסמן נגד קצין התגמולים בעמוד 3 מול הספרה 21 בזו הלשון:
"... הכול בדקו את המערער וסברו שיש להיזקק לחוות-דעת של מרכז ההערכה הפסיכיאטרי שליד בית חולים איכילוב.
הועדה ערכה בדיקות רב דיסיפלינריות כדי לחוות דעה אם המערער מתחזה או שמא באמת סובל מהפרעה קונברסיבית ומהי אותה ההפרעה.
בתום הבדיקות השונות במרכז ההערכה נקבע שלא נמצאו תסמינים אופייניים להפרעה פוסט-טראומתית וכי מדובר במקרה של תופעה היסטרית קונברסיבית ללא תופעות של התחזות. - ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, היא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית...". (הדגשות ג.ב).
13. הפרעות סומטופורמיות והפרעות ניתוק
הקדמה:
הפרעות סומטופורמיות מאופיינות באובדן של תפקוד גופני כלשהו שאינו נגרם כתוצאה מהפרעה גופנית, אלא ככל הנראה מקונפליקט פסיכולוגי. בין ההפרעות הסומטופורמיות ניתן למצוא: הפרעות המרה (conversion), somatization, הפרעות כאב, היפוכונדריה והפרעה דיסמורפית (body dysmorphic disorder).
היום, DSM-IV מסווג הפרעות אלו בנפרד מהפרעות חרדה, וזאת משום שהחרדה אינה גלויה, אם כי משתמעת בלבד.
הפרעות סומטופורמיות:
הפרעות סומטומורפיות הן הפרעות שמקורן נפשי, ש"לובשות" צורה של הפרעה גופנית. כך למשל אדם יפסיק לראות, יהיה משותק (ועוד) ללא סיבה ביולוגית ונוירולוגית. בכדי לאבחן אדם כסובל מהפרעה סומטומורפית צריכים להתקיים חמשת התנאים הבאים:
1. תפקוד פיזיולוגי כלשהו (ראיה, שמיעה וכד') אבד או השתנה.
2. אין הסבר פיזיולוגי או נוירולוגי לסימפטומים.
3. ישנן ראיות המצביעות על כך שייתכן וסיבות פסיכולוגיות יצרו את הסימפטומים.
4. לעיתים קרובות, אם כי לא תמיד, המטופל אדיש למצבו ולאובדן היכולת (הראייה, השמיעה, ההליכה וכד').
5. המטופל אינו שולט בסימפטומים באופן רצוני.
The percept blocking view:
גישה זו מתמקדת בדרך בה התפיסה עצמה נחסמת מהחוויה המודעת. המקרה של עיוורון היסטרי הוא הדוגמא שממחישה בצורה הטובה ביותר את הגישה. עיוורון היסטרי הוא תופעות סומטופורמית, בה האובדן הוא של הראייה. באופן מפתיע, למרות שהאדם טוען כי אינו רואה דבר, התנהגותו למעשה נשלטת ע"י קלט ויזואלי, כך שהסובלים מעיוורון היסטרי נמנעים מלהיתקל בחפצים או לעבור בכביש בו נוסעות המכוניות, למרות שהם מדווחים כי הם אינם רואים. גם ניסויים שנערכו במעבדה הביאו לאותן התוצאות. בניסויים בהם נאמר לאדם מה נמצא איפה ובהם התבקש לקחת דבר אחד (שאת מיקומו אמרו לו) הם השיגו תוצאות נמוכות בהרבה ביחס לבחירה רנדומאלית, כך שנראה כי האדם ידע איפה נמצא הדבר אותו התבקש לקחת, ובמכוון לקח את הדבר האחר (צורת העיגול במקום המשולש למשל).
אם נניח שאנשים עם עיוורון היסטרי אינם משקרים באומרם כי הם אינם מודעים לעולם הוויזואלי, הרי שככל הנראה המידע הוויזואלי נרשם במע' הסנסורית ומכוון את התנהגותם בעוד שאותו המידע נחסם מלהגיע למודע.
תהליכי ההמרה החוסמים את הנתפס מהמודע מתאימים לשני ההסברים- הפסיכואנליטי והתקשורתי שהוצאו קודם לכן, שכן הסבר זה אינו טוען לגבי הגורם המוטיבציוני שמביא לחסימה, דהיינו- חרדה או רגש אחר.
סימפטומים סנסוריים או דפיציטים – הפרעת המרה יכולה לכלול כמעט כל מודליות סנסורית, ולעיתים קרובות מאובחנת לאור אי-התאמה של הסימפטומים באזור עם מה שמוכר בתור פעילות הדרכים האנטומיות הסנסוריות. כיום הסימפטומים הסנסוריים הינם בד"כ במע' הראייה (בעיקר עיוורון ו-tunnel vision), במע' האודיטורית (בעיקר חירשות), או ברגישות התחושות (בעיקר ההרדמות/anaesthesias – איבוד תחושה בחלק מסוים בגוף, דוג' שכיחה הינה glove anaesthesia – חוסר תחושה בכף יד, אך ללא הסבר אנטומי לכך). בעיוורון המרתי האדם מדווח כי לא מסוגל לראות אך עדיין יכול לנווט בחדר מבלי להיתקל ברהיטים. בחירשות המרתית האדם מדווח שלא מסוגל לשמוע אך מתמצא כמו שצריך כאשר שומע את שמו. לאור דוג' אלו עולה השאלה האם בהפרעה זו האדם באופן מעשי לא רואה, או שהמידע הסנסורי שמתקבל פשוט מוסתר מהתודעה? בכלליות, הראיות תומכות ברעיון שאינפוט סנסורי נרשם אך בדרך כלשהי מוסתר מההכרה המודעת האקספליציטית. לתופעה זו קוראים תפיסה אימפליציטית implicit perception (god bless anat meril).
כמו כן, לעניינינו בתום הבדיקות השונות במרכז ההערכה נקבע כי ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, היא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית. - ראה הערכה אבחנתית - Hysterical Blindness (DSM-IV) של מרכז ההערכה מ-17/8/1999 (מסומן ש12').
14. ועוד, הפסיקה קבעה באופן מפורש, לעניין השאלה כיצד לקבוע את שיעור נכות בגין הגבלה, שאינה אורגנית, בשדה הראייה, בו התייחס ביהמ"ש המחוזי בע"א (ת"א) 1143/94 גזית נ' ק"ת פ"מ תשנ"ו (א) עמ' 82, ושם נקבע כי כאשר מדובר בהפרעה נפשית קונברסיבית, הרי שמצב זה כשלעצמו אינו מתואר ע"י תקנה 33 או 34 לתקנות בדבר שעורי הנכות. מאחר שכך הוא הרי מכוח מצוותה של תקנה 11 יש להתייחס לליקוי הגופני שמבטא את הנכות הקונברסיבית.
15. ובנוסף, לעניין זה ראה ע"א 2130/99 פנחס בילו נגד קצין התגמולים - לפני סגן הנשיא ח' פורת בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים [10.2.2000]
"...3. החלטת הוועדה מעוררת בעיה עקרונית, והבעיה היא שלמערער הוכרה נכות אורטופדית עקב חבלה. אין שום החלטה של קצין התגמולים כי נכות זו הסתיימה, משכך חייב להמשיך ולהופיע הסעיף האורטופדי על הנכות שהוכרה. העובדה אם יש או אין ממצא אורגני היא חסרת חשיבות כל עוד הנכות לא בוטלה, ולכן יש לקבוע את דרגת הנכות בהתאם לליקוי התפקודי, והליקוי התפקודי מוסבר בפרוטוקול הוועדה ומתבטא "בהגבלה בשימוש היד", כפי שצוטט לעיל...".
"...זאת ועוד, דרגת נכות בגין נכות קונברסיבית לא נקבעת על-פי סעיף פסיכיאטרי אלא על-פי אותו סעיף שמבטא את ההגבלה שהמערער מבטא בהתנהגותו - במקרה זה סעיף אורטופדי או נירולוגי.
עמדתי על היבטים אלו בשורה של פסקי-דין שעוסקים בנכות הקונברסיבית, למשל:
ע"א (ת"א) 1143/94 גזית נ' הועדה הרפואית העליונה [2]; ע"א (ת"א) 1486/97 סופר נ' קצין התגמולים [3] וע"א (ת"א) 3185/98 גרוסמן נ' קצין התגמולים [4] ...".
(א) ראה, פס"ד ע"א (ת"א) 3185/98 גרוסמן נ' קצין התגמולים, )ראה עמוד 16 מול הספרה 4) מלפני כבוד השופט ח.פורת:
"...עובדה היא שהוכרה נכות על צמצום שדה הראיה ע"י ועדת הערעורים, ולא הוגש שום ערעור עליה, לכן נקודת המוצא כיום שקיימת הפרעה שכזאת,וכנראה קונברסיבית..." (הדגשה ג.ב).
(ב) ראה, פס"ד ע"א (ת"א) 3185/98 גרוסמן נ' קצין התגמולים, (ראה עמוד 4 מול הספרה 17) מלפני כבוד השופט ח.פורת:
"...יתכן מאד שהמקרה הנוכחי הוא מקרה דומה, שבו היקף המגבלה ניתן להערכה עפ"י המבחנים בפרט 52(ב) מהתוספת בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל – 1969, העוסק בהגבלת שדה הראייה, אולם הסעיף יבחר בסעיף "מותאם" ולא כסעיף "אמיתי"..." . (הדגשות ג.ב).
(ג) כמו כן, פס"ד ע"א (ת"א) 3185/98 גרוסמן נ' קצין התגמולים, (ראה עמוד 14 מול הספרה 3), מלפני כבוד השופט ח.פורת:
"...בסופו של דבר, הוועדה תצטרך לקבוע עמדה ברורה .... אם ההפרעה היא קונברסיבית תקבע דרגת הנכות בהתאם למגבלה בהיקף שדה הראייה למרות שהמקור הוא קונברסיבית ולא אורגני..." (הדגשה ג.ב).
סיכומם של דברים.
16. ראה קביעתו של כבוד השופט ח.פורת בזו הלשון: "...שהמקרה הנוכחי הוא מקרה דומה, שבו היקף המגבלה ניתן להערכה עפ"י המבחנים בפרט 52(ב)מהתוספת בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל – 1969, העוסק בהגבלת שדה הראייה, אולם הסעיף יבחר בסעיף "מותאם" ולא כסעיף "אמיתי"...". (הדגשות שלי ג.ב) - (ראה ע"א (ת"א) 3185/98 גרוסמן נ' קצין התגמולים, - בעמוד 4 מול הספרה 17).
מחד, הנתונים העולים מחוות הדעת מטעם המערער אותה קיבלה ועדת הערעורים (ראה סעיף א' 1-2 תחת הכותרת "חוות דעת רפואיות" בעמוד 4-5 בפס"ד ע"נ 317/94)- (מסומן א') בחווה"ד הרפואית של ד"ר שיפר בו קובעת:
"...(א) למערער היצרות טובולרית של שדה הראיה של 20 מעלות...".
ומאידך, הנתונים העולים מחוות הדעת ועדה רפואית מסכמת מטעם קצין התגמולים בעקבות בג"ץ 2332/96 מיום 25/5/1997 (מסומן נט') בו קבעה:
"...הודגמו בשתי העיניים שדות עם צמצום מרכזי עד ל-10 מעלות מכל צד...".
17. לאור האמור לעיל, ומכוח מצוותה של תקנה 11 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), התש"ל-1969, יש להתייחס לליקוי הגופני שמבטא את הנכות הקונברסיבית, דהיינו, ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, אשר אין חולק כי הקביעה הינה קביעה חד משמעית במרכז הערכה ביה"ח איכילוב מיום18/11/1999 בזו הלשון (מסומן ח1') :
"... כי מדובר במקרה של הפרעה קונברסיבית ללא תופעות של התחזות.
ההפרעה הקונברסיבית, עליה מתלונן המערער, היא צמצום שדה הראייה וקיום ראיה טובולרית...".
לעניין זה, ראה סעיף 11(ב) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות), התש"ל-1969 - התאמת מבחנים (תיקון התשנ"ב).
11(ב). נפגם נכה בפגימה מוכרת וכתוצאה ממנה לקה כושר-פעולתו, בין גופנית ובין שכלית, במידה מסוימת ואין למצוא בתוספת מבחן נקוב שיחול על הנכה הואיל ולא פורש מבחן מיוחד לאותה פגימה, אולם יש בתוספת מבחן לפגימה אחרת שממנה נובע ליקוי בכושר אותה פעולה באותה מידה או במידה קרובה לה, תיקבע לגבי אותו נכה בשביל אותה פגימה דרגת-נכות כדרגת-נכות שנקבעה בתוספת לגבי אותו מבחן.
על זה נאמר בפסיקה מלפני כבוד השופט ח.פורת בביהמ"ש המחוזי בעמוד 4 סעיף 5 מול הספרה 8 לפסק הדין ע"א (ת"א) 2473/00 גרוסמן נגד קצין התגמולים, )מסומן ז'). בזו הלשון:
"... לא מצאתי בפרוטוקול הועדה שום דיון שהוא נשוא דיונים קודמים בפסיקה שפורטו, מדוע לא נעשה שימוש בתקנה 11 לתקנות הנכים ובהתאם לזאת תקבע הנכות לפי הנכות התפקודית (שאינו תפקוד של מתחזה, אלא תפקוד של מי שסובל מהפרעה תפקודית). יצוין כי בהגבלות שדה ראיה עוסקים המבחנים בפרט 52(ב)מהתוספת לתקנות...". (הדגשות שלי ג.ב).
18. המערער יטען, כי מדובר במקרה קיצוני, של חוסר סבירות וחריגה מסמכות בהתנהלותם של הועדות הרפואיות בדרג ראשון ושני.
19. אשר על כן מתבקש בזה:
(א) לקבוע את דרגת הנכות בגין ההכרה "בנכות הנוספת", "הגבלת שדה הראייה", עבור היקף המגבלה הניתן להערכה עפ"י המבחנים בפרט 52(ב) מהתוספת בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969. –תקבע דרגת הנכות בהתאם למגבלה בהיקף שדה הראייה למרות שהמקור הוא קונברסיבי ולא אורגני ("מותאם").
(ב) וכמו כן לקבוע את דרגת הנכות בגין "לקויים בחדות הראיה", (בגין המשך אספקת משקפי הראייה), עבור היקף הליקוי הניתן להערכה עפ"י המבחנים בפרט 52(א) מהתוספת בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל-1969.
(ג) כמו כן, החזרת נכות קיימת ומוכרת למערער "מ.א זעזוע מוח עם הפרעות נירוטיות", אשר הוחלפה לא כדין, אותה השמיטה הוועדה הרפואית העליונה ללא כל סמכות, נכות קיימת, בו מוכר המערער (מיום 18/8/1974 ).
(ד) וכן, להמשיך לתת את הטיפול הרפואי כמחויב בדין (להלן: "אספקת משקפי ראייה"), להמשיך ולספק משקפי ראייה, למערער כפי שסופקו החל משנת 1995 עד שנת 2010 וזאת בעקבות ההכרה "בנכות הנוספת" מיום (14/5/1995 – ראה מסומן א') מזה למעלה מ-15 שנה על-פי דין בהתאם לסעיף 43(ג) לחוק הנכים. (ראה מסומן לז' + מסומן י' + מסומן יא' + מסומן נה'), כמו כן אספקת משקפי ראייה מיום 28/2/2011 בעקבות החלטת בג"ץ.
אני גרוסמן בנימין נכה צה"ל מלחמת יום הכיפורים 1974 לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 מציג בזאת את המצב החמור והלא מקובל, ובניגוד לכל דין, כי גרוסמן בנימין נכה צה"ל חייב להילחם למעלה מ-36 שנים על זכותו על פי דין
